העמק דבר על בראשית ט״ו:י״ג

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על בראשית ט״ו:י״ב העמק דבר על בראשית ט״ו:י״ד »

13 הרחב דבר פתח ↗

וכיב״ז שנינו בברייתא דע״ז ד״ט שני אלפים ימות המשיח ובעוה״ר יצאו מהם מה שיצאו. פי׳ בשני אלפים יכולין להיות ימות המשיח ולא קודם ובזה המשך מוכרח להיות ימות המשיח ולא נתבאר כמה והנה בעוה״ר יצאו כו׳ כך הית׳ הגזרה אשר בזה המשך מוכרח להיות כ״ז:

14 הרחב דבר פתח ↗

והיינו שנמשלו ישראל לקודש כדכתיב מוקש אדם ילע קודש. וכבר דרשו חז״ל בסנהדרין דנ״ח ב׳ על הסוטר לועו של ישראל כך. אמנם לפי הפשט נמשלו כמו קודש דאע״ג שיש רשות כ״פ לאכול קודש מ״מ יש ליזהר באכילתם שלא יאכלום בלועו כדרך רעבתן שלא בד״א ובכבוד. כך המשתעבד בישראל עליו לדעת עם מי הוא משתעבד ולהיות נזהר בהם וכן הקדים ירמיה הנביא עונש אוה״ע שהרעו לישראל ואמר קדש ישראל לה׳ וגו׳ כל אבליו יאשמו. וע״ע מש״כ בשירת האזינו בפסוק כי ידין ה׳ עמו. והנה בעל הגדה כשבא למקרא זה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא״א בברית בה״ב שנא׳ ויאמר לאברם וגו׳. וביאור המפרשים שחשב ד׳ מאות שנה באופן שיכלו אחר רד״ו שנה. אין סובל הלשון שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא״א. ועוד סידר המגיד והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור כו׳ צא ולמד מה בקש לבן כך ולפי הבנת המפרשים דהבטחה על הגאולה בזה המקרא מיירי אין מובן היאך משמע בזה המקרא פתח תקוה לכל דור. והלא ואח״כ יצאו ברכוש גדול ודאי אינו אלא במצרים. והדרש וגם את הגוי על כל אוה״ע אינו מבואר כ״כ. עוד יש להבין לפי״ז הא דקאמר צא ולמד וגו׳ מה יש לנו ללמוד מלבן. הלא זאת ידוע לנו בבירור שבכמה דורות עמדו עלינו לכלותינו אלא שהקב״ה מצילנו ומה יוסיף לנו אם נלמוד שגם לבן ביקש לעקור שם ישראל. אלא עיקר הביאור בכ״ז. שהמגיד הבין בדבר ה׳ כי גר יהיה זרעך הבטחה ג״כ. היינו שלא ישתקעו ח״ו מרוב צרות להיות ככל האומה שהוא בא בה. למען לא יסבלו עוד כ״כ. עוד זאת הוא גלוי דעת ה׳ שכך רצונו שנהיה גרים דוקא ולא נבקש בטוב לנו בין הגוים להשתוות להם ולהיות כתושבים. וכמו שאמרו בני יעקב בבואם לפרעה לגור בארץ באנו והדרש שלא ירדו להשתקע. ואין הכונה שעלה בדעתם לשוב אחר הרעב. דאאל״כ שהרי אמר ה׳ ואנכי אעלך וגו׳ אלא הכונה שאין רצונם להיות כאזרחי הארץ אלא להיות כגרים: והנה על ההבטחה שלא ישתקעו מרוב צרות אמר המגיד דבשביל זה חשב הקב״ה את הקץ שיכלה ברד״ו שנה היינו כדי לעשות כמו שאמר לא״א כי גר יהיה זרעך. וכיון שראה ה׳ שעוד מעט ישתקעו ח״ו ע״כ היה חפזון דשכינה להוציאם. וע״ד גלוי דעת ה׳ שמרוב טובה לא נבקש להיות כאזרחים וכמו שיבואר להלן שהכל הוא לתכלית לשבת בדד והוא עין יעקב וזהו רצון ה׳. כדכתיב וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. ואלו היו ישראל מקבלים עליהם רצון ה׳ בזה לא היו אוה״ע שונאים אותם וכמו שאמר בלעם הן עם לבדד ישכון וכמו שיבואר במקומו. אבל כאשר טבע אנשים להיות מעורב עם העם ששוכן בקרבו ולהשתוות להם בכל האפשר וכמו שהיה במצרים שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים כמבואר בש״ר פ״א. וזה גרם שהפך הקב״ה לב מצרים לשנוא אותם וכמאמר בלעם ובגוים לא יתחשב. וכמו שביארנו במקומו. כשהוא מתערב עם הגוים לא יתחשב כלל וכמו שביארנו ריש פ׳ שמות ותמלא הארץ אתם ע״ז הכונה. ובזה הגיע ויקם מלך חדש וגו׳. וכן הוא בכל דור. וזהו דבר המגיד. והיא. זה המאמר כי גר יהיה זרעך שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובאשר אנחנו הולכים נגד רצון ה׳ להיות דוקא כגרים כי זה הוא נוגע לעיקר תכלית האומה. ובאשר שלפי הנראה בעין דעת אדם הוא להיפך כי בשעה שאנו כאזרחים ונחשבים בקרבם אין עושים לנו רע בפועל כ״כ. ע״ז אמר צא ולמד מה ביקש לבן וגו׳ הלא לפי הנראה לא ביקש לבן אלא לרמות את יעקב בצאנו או לחמסו. ובל״ז היה נראה טוב לב עמו ובאמת הלא הכתוב מעיד שהוא ביקש לעקור את הכל. ומזה תדע שכן הוא בכל דור אלא שהקב״ה מצילנו מידם. ופעם נעשה בהשגחה שלא יתגלה הענין. ופעם מתגלה לחוץ:

13 ידע תדע וגו׳. אע״ג דמלכיות העתידות להיות. תלוי בתנאים הללו. וא״כ אין הדבר ברור לע״ע אבל זה ברור.

14 כי גר וגו׳ ארבע מאות שנה. יחד גרות ועבדות וענוי יומשך זמן ד׳ מאות שנה מיום שנדבר עמו וכמש״כ לעיל. ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה יהיה עבדות וכמה עינוי רק בדרך כלל בזה המשך יהיה הכל בברור :

« העמק דבר על בראשית ט״ו:י״ב העמק דבר על בראשית ט״ו:י״ד »